על ענייני עיבוד
מחשבות הן כמו מזון
מרגע בו אנו מתעוררים בבוקר, ואולי גם בזמן שינה, המח מתמלא במחשבות, רגשות ותחושות.
אנחנו מרגישים עייפות, רעב, אולי תחושה של חום. אנחנו חווים את העולם עם החושים, רואים, שומעים, מריחים. וגם אנו חושבים מחשבות על דברים שקרו ודברים שיקרו.
זה אומר שבכל רגע נתון יש לנו בראש המון נתונים והרבה מאד מידע.
במצב רגיל, המח שלנו יודע למיין את השפע הזה למחלקות: זוהי המחלקה הפיזיולוגית. אם אני רעב, מוטב שאגש לאכול משהו. זוהי המחלקה החושית, אם חם לי אולי כדאי לפשוט מעיל או להדליק מזגן. וזוהי המחלקה המחשבתית. אני מסוגלת לחשוב את מה שקרה, להבין ולאחסן את המידע החדש. לשימוש נוסף.
מכאן ההשוואה של מחשבות למזון. אוכל שאנו אוכלים עובר תהליך עיכול מורכב שכולל כמה מחלקות בגוף כמו ושט, קיבה, לבלב.. לאחר מכן החשוב והממויין ישאר לבניית ותחזוקת הגוף והפסולת תצא.
קשיים בעיבוד
עיבוד הוא תהליך של חשיבה הכוללת זיהוי, מיפוי, מיון, הבנה ועוד שלל תהליכים הגורמים למידע להיות נהיר, בהיר, מובן ומאוחסן.
כאשר העיבוד תקין אני יכולה להבין מה קרה לי. במידה ואני חווה קושי אני יכולה לתת לו מענה. רעב יקבל מענה של אוכל. עייפות תקבל מענה של מנוחה או שינה. תחושת עצב יכולה לקבל מענה של הקשבה או ניחום.
תהליכי העיבוד שאנו עושים יכולים להיות מהירים או איטיים, הם אינם מודעים.
ישנם מצבים בהתפתחות בהם נפגוש קשיים של עיבוד. זה אומר שאני לא מבינה מה קרה. אני חווה מיחוש, חוויה, רגש כלשהו, והוא מרגיש זר ומוזר. לא נגיש ולא מובן. אני יודעת שלא טוב לי, אני יודעת שקרה משהו. אני לא יודעת מה אני צריכה כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב בחזרה.
לדוגמה
ילד חוזר הביתה מהגן, עבר עליו יום עמוס שכלל מפגש לימודי, זמן חצר, יצירה, ארוחת בוקר. הוא שיחק עם חברים וגם לבד. צבע וצייר. אולי היה חוג או מסיבת יום הולדת. המון דברים קורים ביום אחד בגן.
ילד עם קשיי עיבוד יחווה עומס של מחשבות, רגשות ותחושות. יהיה לו קשה למיין לבדו את המידע. יהיה לו קשה לאחסן את המידע כדי שיוכל לשתף את הוריו מה היה (להלן: "איך היה בגן" "-כייף..").
מה קורה עם כל המידע שאינו עובר עיבוד?
הוא נשאר
אולי הוא מרגיש כמו סבך
אולי הוא נחווה כמו עומס
יתכן ויגרום לתחושה לא טובה כי יש כאן צורך שלא קיבל מענה.
מה קורה לילד עם קשיים של עיבוד?
ילד עם קשיים של עיבוד הוא ילד שצובר במהלך היום מצוקות שלא מקבלות מענה. שכבות ועוד שכבות של צרכים ללא פתרון. יתכן והוא רעב ועדיין ממשיך לשחק ולא עוצר. יתכן וקר לו והוא לא הבחין בכך. יתכן ומישהו העליב אותו בגן או בכיתה והוא לא מצליח להבין כדי לספר, לשתף ולקבל עזרה.
שכבות ועוד שכבות יוצרות עומסים. עומסים מכבידים. את התוצאה נראה בהתנהגות של הילד שתשתנה לרעה. יתכן והוא יהיה חסר סבלנות, תוקפני, קופצני, מציק. הוא יבטא מצוקה בכל מיני דרכים אשר יפריעו לו עצמו וגם לסובבים אותו.
מתי כדאי לפנות לטיפול?
לא כל תגובה שונה לגירוי נחשבת לבעיה. יש אתגרים שניתן לפתור בקלות. ילד שלא אוהב לגעת בצבעי גואש יכול לצייר עם לורדים. ילד שלא אוהב לגעת בדבק יכול להעזר במקלון קטן למריחה. אבל ילד שלא מוכן לצאת בבוקר אל הגן כי מרעיש ועמוס לו מדי יצטרך עזרה.
ילדים עם רגישות יתר יכולים להיות מאותגרים במצבים יומיומיים, להביע קושי רב ואף סבל. במקרה כזה נרצה לעזור להם. ילדים עם תת רגישות עלולים לפספס מידע ולפתוח פערים בהתפתחות. גם להם נרצה לעזור.
מה קורה בטיפול?
בטיפול ריפוי בעיסוק מאפיינים ומגדירים את האתגרים החושיים ושוללים סיבות אחרות היכולות להסביר את מצוקות הילד.
בטיפול מדריכים הורים ומחנכים כיצד לבצע שינויים בסביבה ובשגרה, לעיתים יש צורך בהתאמת אביזרי עזר. בנוסף ישנן שיטות טיפול ממוקדות שיכולות לסייע כגון טיפול בהברשות במצבים של רגישות יתר.
ויסות חושי לא מוגדר כבעיה, אלא יותר תכונה של מערכת העצבים. אנחנו נולדים עם נטיה לרגישות יתר או תת רגישות ושני המצבים הנ"ל ישפיעו על יכולת הויסות שלנו. הבנת המערכת והתאמת הסביבה ישפרו את איכות חייו של הילד ויאפשרו לו השתתפות מיטבית.
