אחת הסיבות לכך היא ילד שלא מצליח להעסיק את עצמו בכוחות עצמו במשחק מהנה, מתאים ליכולותו, בטיחותי ולא מפריע.

זה נראה מובן מאליו שילדים משחקים, אבל יש כל כך הרבה מרכיבים למשחק:

• לדעת במה אני רוצה לשחק
• האם המשחק על המדף? בקופסה?
• אני יודע איך משחקים? אני יודע לבחור?
• האם אני רוצה לבד או יחד?
• האם משחק פתוח או מובנה?
• יש לי כח לשחק או אולי אני עייף?

יש ילדים ששלב בחירת העיסוק, בשעות הפנאי, לא פשוט להם. הם יבחרו במסכים לאו דווקא מתוך עניין, אלא כברירת מחדל. יש כאלה שיציקו לאחים או ישתוללו. אלו תוצאות של חוסר מעש ולא בהכרח מבחירה.

יש ילדים שחסר להם רעיון ואז יהיה להם קל להצטרף לאחים שלהם למשל, שכבר בחרו עיסוק

יש ילדים עם שלל רעיונות מגוונים ויצירתיים שלא מצליחים להתארגן ולהוציא לפועל מחשבה

יש ילדים שקשה להם להתארגן עם הגוף, הם מסורבלים יותר ומתקשים לתפעל חפצי משחק

בכל אחד מהמקרים, ילד יגלה שלשחק לבד זו משימה לא פשוטה בכלל, ואם אתם לא מצטרפים ויושבים יחד, אז הוא "משועמם". ואם אסור מסכים ולא יוצאים עכשיו לגינה, אז הוא יכול להפוך לילד מפריע, מציק, צועק. ילד שצריך השגחה ומעורבות שלכם ההורים.