בשנת 2023 פרסמתי מחקר בכתב עת ריפוי בעיסוק אוסטרלי.

המחקר התקיים במסגרת המכון להתפתחות הילד אשר במרכז הרפואי אסף הרופא (שנקרא היום שמיר) והוא הוגש במסגרת תזה לתואר שני בניהול מערכות בריאות.

לא סוד שיש תורי המתנה ארוכים למכונים להתפתחות הילד. הצורך באבחון, בדיקה וחוות דעת מקצועית עולה על יכולת המערכת לספק מענה בזמן קצר והתורים מתארכים. כך לגבי אבחון וכך גם לגבי טיפול.

מהצד של המטפל, מתסכל מאד לא להצליח לעזור להורים ומתסכל אף יותר לשבת מול רשימות המתנה מתארכות בחוסר אונים.

ילד זקוק לאבחון, ילד זקוק לטיפול. טיפולים אינם מסתכמים במפגשים ספורים ולעיתים תהליך ההתערבות ממושך. נוסיף לכך אילוצים וביטולי מפגש (כי ילד חולה, כי מטפל נעדר בשל קורס או חופשה) והנה הארכנו את תקופת הטיפול ואת רשימת ההמתנה.

בקצרה – זהו הרקע לעבודת המחקר.

טיפול פרטני אומר שיש ילד ויש מטפלת. מרפאה בעיסוק במקרה הזה. טיפול פרטני אומר שהילד במרכז למשך 45 דקות טיפול. כשתורי ההמתנה ארוכים, טיפול פרטני הופך למוצר מבוקש ולא נגיש.

ומה לגבי טיפול בקבוצה? אמנם המרחב הטיפולי נחלק בין ארבעה ילדים אך יש אפשרות שהילד יקבל התערבות מבלי לחכות הרבה.

במחקר שלי השוותי תועלת של טיפול פרטני לטיפול בקבוצה בפעוטות (בני שנתיים עד ארבע שנים) אשר אובחנו עם אוטיזם.

פעוטות אשר נתנו הסכמתם להשתתפות במחקר שובצו לטיפול פרטני או לטיפול בקבוצה באופן אקראי. המפגש הטיפולי הראשון הוקדש להערכת הישגי הילד. לאחר מכן התקיימו 12 מפגשי טיפול ובסופם מדידה נוספת.

מדדתי את הישגי הילדים במיומנויות של מוטוריקה עדינה, משחק ותפקוד יומיומי. בנוסף מדדתי מדדים ניהוליים: כמה זמן המתינה משפחה בתור עד שהתקבלה לטיפול. כמה מפגשים בוטלו בגלל העדרות משפחה או מרפאה בעיסוק. כמה טיפולים ניתנו בפועל.

המדידה נעשתה באמצעות אבחון שהועבר לילדים, איסוף נתוני מחשב ושאלונים (רבים) שמילאו ההורים.

ממצאי המחקר הראו כי גם בטיפול הפרטני וגם בקבוצה הילדים כמעט ולא הראו התקדמות. אלו ממצאים הגיוניים בהתחשב בגיל הצעיר של הילדים ובמספר הטיפולים הקטן שקיבלו.

בפן הניהולי התערבות בקבוצה הוכיחה את יעילותה כאשר צמצמנו משמעותית את רשימות ההמתנה ומשפחות רבות זכו להתחיל טיפולי ריפוי בעיסוק. תועלת זו הייתה חד משמעית.

מעבר למדידה הפורמלית המוכחת, הטיפול בקבוצה הביא איתו תועלות נוספות כגון קבוצת תמיכה של הורים אשר נפגשו ותמכו זה בזה. הוא אפשר להורים לראות את ילדם בסיטואציה דומה לזו לזו הקורית בגן.

במצב אידילי הורים היו יכולים לבחור את דרך הטיפול, פרטנית או קבוצה. במצב אידילי ילד היה מתקבל לאבחון ואז לטיפול כמעט ללא המתנה. במצב אידילי לכל ילד היה מטפל. אבל המציאות מכתיבה משאבים ומכתיבה נתונים. לאור זאת עלינו להיות יצירתיים ולחשוב בדרכים שונות.

המטרה היא להצליח לעזור לכמה שיותר ילדים עם המשאבים הקיימים ואני חושבת שמחקר זה הראה שיש תועלת ויש דרך לעשות זאת.

לקריאת המאמר לחץ כאן