אז ככה, יש לנו חמישה חושים: טעם, ריח, שמיעה, ראייה וחוש מישוש והם מספרים לנו המון דברים על העולם סביבנו.

חוויות חושיות יכולות להיות נהדרות, למשל אוכל טעים, מוזיקה טובה, נוף עוצר נשימה. אך תלוי את מי שואלים.

אנחנו נבדלים זה מזה באופן בו מערכות החוש שלנו עובדות. יש ילדים רגישים (שיגדלו להיות אנשים רגישים). זה אומר שהחושים שלהם ערניים ודרוכים רב הזמן, זה גם אומר שהם שמים לב לפרטים, קולטים הרבה מידע ולפעמים, גירוי שנחשב נעים ובטוח, יחשב עבורם כמטריד ואף כואב.

למשל: מקום הומה אנשים עם רעש יכול לייצר תחושה של עומס, כאב באוזניים, אור שמש יכול להטריד את העיניים, טעם חדש באוכל יכול להחוות כחזק מדי.

אז יש ילדים רגישים יותר, אך גם יש ילדים רגישים פחות. זה אומר שחוויות חושיות לפעמים חולפות לידם. הם פחות מודעים לנעשה סביבם ובטח פחות מגיבים. למשל מישהו קרא לילד והוא לא הבחין, היה לו קשה למצוא את הגרביים שלו בתוך מגרה עמוסה, יתכן והוא קיבל מכה ובכלל לא שם לב.

אז יש דבר שנקרא רגישות יתר ויש דבר שנקרא תת רגישות ושניהם שייכים לעולם ה"ויסות החושי". ויסות חושי אומר "יותר מדי" או "פחות מדי" ובשני המצבים חוסר הויסות מפריע לילד לתפקד ביומיום. זה המקום בו נרצה להתערב ולעזור.

בהרצאה הבאה אעשה לכם סדר!